פסק-דין חלקי בתיק תא"מ 169292-09

בפני תביעה כספית לתשלום סכום קצוב -חוב בסך של 46,275 ש"ח אשר הוגשה  על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובע") כנגד חי אלישבע (להלן: "הנתבעת"), בגין אי תשלום דמי חכירה שנתיים (להלן: "דח"ש").

1.         רקע עובדתי

עסקינן בחוב בגין דמי חכירה שנתיים - להלן דח"ש  משנת 1995 ועד לשנת 2008 בסך 61,744 ש"ח.

התובע עתר בתביעה דנן לתשלום בסך 46,275 ש"ח הכולל הפרשי הצמדה וריבית חוקית עבור דח"ש בגין השנים 2002-2008.

אין מחלוקת כי הנתבעת רשומה כחוכרת משנה בלשכת רישום המקרקעין של בית מגורים (צמוד קרקע במבנה דו-משפחתי) ברחוב רחל 8 בחולון, הידוע גם כגוש 7174 חלקה 68.

הנתבעת קיבלה את הבית במתנה בשנת 1984 משני ילדיה וביום 7.10.96 חתמה על חוזה חכירה לפיו התחייבה לשלם לתובע מידי שנה דח"ש.

ביום 2.1.95  במסגרת מבצע היוון שילמה הנתבעת סך של 37,136.68 ש"ח דמי היוון, אולם לבקשתה סכום זה הוחזר לה ביום 25.3.96, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מאחר וטענה בפני התובע כי סכום זה שולם על ידה בטעות.

2.         עיקר טענות התובע

בהתאם לחוזה החכירה, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע מידי שנה דח"ש בהתאם לשיעור הקבוע בחוזה החכירה בחתימתה בצירוף מע"מ , אשר על פי תנאיו, וכל עוד לא תחליט מועצת מקרקעי ישראל אחרת (להלן: "המועצה"), יוגדלו מידי  שנה דח"ש באופן שיתווספו להם הפרשי הצמדה בהתאם למדד.

בנוסף, דח"ש אשר לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית.

חרף התחייבות הנתבעת בחוזה החכירה וחרף דרישות התשלום  השנתיות שנשלחו אל הנתבעת מידי שנה וההתראות שנשלחו אליה בגין חובה לתובע, לא שילמה הנתבעת לתובע את מלוא דח"ש המגיעים לו, החל משנת 1995.

3. עיקר טענות הנתבעת

הנתבעת מודה כי דמי החכירה לא שולמו בשל הפגיעה לכאורה שנעשתה בה לעניין ההיוון מחד, והעלאת  דמי החכירה השנתיים באופן לא סביר ובהתעלם מהפרשי ההצמדה, מאידך.

כאמור , בינואר 1995 התבקשה הנתבעת לשלם דמי היוון על הקרקע בסך 37,136 ש"ח ואכן שילמה.

כעבור כחודש, בפברואר 1995 קיבלו שכניה דרישה לתשלום דמי היוון על הקרקע במסגרת מבצע "יובל חכירה" בסך 3,000 ש"ח.

על רקע זה פנתה הנתבעת אל התובע בבקשה לשלם דמי היוון בשיעור דומה לשאר שכניה.

בקשה זו נדחתה . לאחר משא ומתן ממושך הסכים התובע להשיב לנתבעת  את דמי ההיוון ששילמה. בעקבות ארועים אלה חתמה הנתבעת ביום  7.10.96על חוזה חכירה אשר תחולתו מיום 2.1.95 וסיומו ביום 1.1.2044. לפי המוסכם בחוזה שיעור דח"ש יעמוד על סך 471.61 ש"ח לשנה אשר יוגדלו מידי שנה באופן שיתווספו אליהם ריבית והצמדה.

ברם,  לטענת הנתבעת, היא נתבקשה לשלם דח"ש הגבוהים במאות אחוזים ללא כל הצדק והסבר. שינוי אשר נבע משינוי סיווג הקרקע על ידי התובע מ"בניה רוויה" ל"צמודי קרקע" (הגבוהים מערכי קרקע של "בניה רוויה"), בעוד שבפועל מדובר ב"בנייה רוויה", נמוכה ( כאשר בכל בית שוכנו שתי משפחות).

לטענת הנתבעת  במשך שנים רבות, נשלחו לעיתים חיובים מטעם התובע אשר מתייחסים ומסווגים את הבית חלקם כ"מגורים רווי" וחלקם כ"מגורים צמודי קרקע".